חמישה טיפים לנחקר בפלילים (חקירה פלילית)
- גורלכם אינו בידי החוקר. נטייה טבעית של נחקרים היא לנסות ולשכנע את החוקר בגרסתם. מדובר בטעות נפוצה מאוד, שפועלת לרעת הנחקרים. תפקידו של החוקר הוא לשאול שאלות, ולתעד את תשובותיו של הנחקר. החוקר אינו קובע אם הנחקר אמין או לא, וגם אם לדעתו הנחקר משקר – אין לכך משמעות. גורלו של הנחקר אינו נתון בידי הרשות החוקרת, אלא, בידי רשות התביעה – פרקליטות המדינה או יחידת התביעות המשטרתית. אפילו אם החוקר משתכנע שהנחקר דובר אמת – אין לכך משמעות רבה, ולכן, אין טעם אמיתי בניסיונות שכנוע. הדבר החשוב הוא שהחקירה תתועד נכונה בפרוטוקול החקירה, אשר עליו מסתמכות הפרקליטות ויחידת התביעות, בבואן לקבל החלטה על העמדה לדין או סגירת התיק הפלילי.
- מה שלא נכתב – לא קיים. רוב החקירות הפליליות אינן מוקלטות. לכן, חשוב שמהלך החקירה יתועד כראוי. מי שאמון על תיעוד החקירה הוא החוקר, אשר מתפקידו לערוך פרוטוקול של החקירה (המכונה "הודעה"). החוק קובע[1] כי על החוקר לתעד את "עיקר חילופי הדברים" וכן את "התגובות או תנועות הגוף שהן תחליף לחילופי דברים". ניתן להבין אם כן, שלחוקר נתון מרחב פעולה מסוים בכל הנוגע לתיעוד החקירה בפרוטוקול. הוא רשאי לתעד רק את "עיקר" החקירה, והוא רשאי לפרש תנועות גוף שנעשו במעמד החקירה, כמיטב הבנתו. כידוע, החוקר הוא "בצד השני", ומטרתו היא שונה (אם לא הפוכה כמעט) משל הנחקר, ולכן על פי רוב הדברים יטו להירשם באופן שיפעל לחובת הנחקר. על הנחקר, לפיכך, להקפיד שהדברים יירשמו כדבעי, ובפרט ההיבטים העיקריים בגרסתו אשר מחזקים את חפותו. כאמור, פרוטוקול החקירה הוא התוצר שנבחן על-ידי מקבלי ההחלטות – הפרקליטות או יחידות התביעות. בנוסף, בחקירות רבות משמיעים החוקרים אמירות בלתי לגיטימיות שמטרתן להוסיף על הלחץ של הנחקר, ואת אלו יטו החוקרים שלא לתעד. על הנחקר לשים לב לאמירות בלתי לגיטימיות, כגון איומים מרומזים במעצר, ולדרוש שיתועדו על גבי פרוטוקול החקירה. הכוח הוא בידי הנחקר.
- חובה להימנע מ"שיחות מסדרון". אחד מתרגילי החקירה הנפוצים הוא קיום שיחות עם נחקרים מחוץ לחדרי החקירות, במסווה של שיחות תמימות בלתי פורמאליות. בפינת עישון, בדרך לשירותים בתחנה בכל מקום אחר. הגם שלא מדובר בחקירה רשמית, דברים שיאמר הנחקר אשר פועלים לחובתו, יירשמו על-ידי החוקר שלא במסגרת פרוטוקול החקירה וייכנסו לתיק החקירה. מדובר במסמך בעל תוקף אשר יהווה חלק ממארג הראיות. לכן, מומלץ מאוד שלא לקיים שיחות מחוץ לחדר החקירות, ולחתור לכך שכל התקשורת בין הנחקר לחוקר תיעשה במסגרת הפורמאלית של החקירה.
- החוקר רשאי להטעות ולשקר. אחת התחבולות שהוכרו כלגיטימיות במשפט הישראלי היא לשקר לנחקר. הגם שישנם מהלכים שהם כן אסורים בהקשר זה, כגון הצגת מסמכים מזויפים, רשאי חוקר להטיח בפני הנחקר עובדה שקרית, למשל, שאדם כזה או אחר הפליל את אותו הנחקר בחקירתו שלו. נתון שקרי כגון זה, עשוי להניע את הנחקר להודות במעשה עבירה. לפיכך, הפתרון הראשוני הוא, ברוב המקרים, לבקש לעיין בפרוטוקול החקירה של המפליל, ולא לסמוך על דברים שבעל-פה (שכן, מסמכים אסור לחוקר לזייף). אם המסמך יוצג – תוסר אי-הוודאות; ואם לאו (הרי שאין לחוקר חובה להראות את המסמך) – לא ניתן יהיה לדעת אם החוקר משקר או לא, אולם, לפחות יהיה הנחקר מודע לאפשרות שהחוקר משקר, וידע לכלכל את צעדיו בהתאם. בכל מקרה, אם לטענת החוקר הופללתם בידי אחר ולא נועצתם בעורך דין – זה הזמן לעשות כן.
- חקירה היא דבר מורכב, ועשויות להיות לה השלכות מרחיקות לכת. אשר על-כן, תמיד יהיה זה צעד נכון להיוועץ בעורך דין טרם התייצבות לחקירה; ובמקרה של חקירה בהפתעה על אתר – לדרוש להיוועץ בעורך דין מיד בתחילת החקירה, טרם כל פעולה אחרת. הכנה לחקירה כוללת הכנה מנטאלית, נפשית, ובנוסף, הכנה ממוקדת אל מול חשדות קונקרטיים. גם אם הסיבה לחקירתכם אינה ידועה לכם, תהיה עדיין תועלת רבה בהכנה לחקירה, שכן, היבטים רבים הקשורים בהכנה אינם קשורים דווקא באירוע ספציפי.
לקריאה נוספת בהקשר זה ראו….. (היפר קישור למאמר ייעוץ לפני חקירה)
מובהר בזאת כי אין במסמך זה משום תחליף לייעוץ משפטי, וכי הסתמכותכם על הדברים האמורים לעיל היא על אחריותכם הבלעדית.
[1] סעיף 4(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002